"לא נעים לי לבקש"

אנשי ונשות חינוך שהופכים ליזמים הוא אחת המגמות הכי משמחות וחשובות בשנים האחרונות, אבל למה המסע הזה כל כך קשה לפעמים? יכול להיות שיש סתירה בין יזמות לבין חינוך?

אני טוען שלא לגמרי, אבל יש בהחלט כמה דברים בעולם היזמות שקשים במיוחד למי שצמח בעולם החינוך, יותר מאשר למי שהגיע מתחומים אחרים.

הנה שלושה קשיים שלמדתי להכיר במהלך ליווי של יזמים חינוכיים, בעיקר בתחומים טכנולוגיים.

 

הקושי הראשון הוא היעדר המסגרת המחייבת. הקושי הזה אינו ייחודי לאנשי חינוך, אבל הוא בולט מאד אצל מי שנמצאים כבר לא מעט שנים בתוך מסגרת חינוך מוגדרת כמו בית ספר, גן ואפילו אקדמיה או מרכז חינוכי. ליזמים וליזמיות אין "סמסטר", "מערכת שעות", "תכנית לימודים" או מסגרות מארגנות מחייבות אחרות.

לא קבעת לעצמך תוך כמה זמן תגיעי לפיילוט? יש סיכוי טוב שהוא לעולם לא יסתיים (או אפילו לא יתחיל), כי אין דדליין חיצוני שיכריח אותך להיות מוכנה בתאריך מסוים. את לא בטוחה אם האתר הדיגיטלי שלך פונה להורים או לילדים? כנראה שאף אחד מהם לא ייכנס אליו כי אף אחד מהם לא מחוייב להגיע אליו כדי לקבל ציון.

המפתח להתגברות על הקושי הזה הוא הבנת הצורך בחשיבה ובפעילות אקטיבית וקביעת כללי המשחק והקצב בעצמך. הנעה פנימית היא חזקה הרבה יותר מאשר דחיפה חיצונית, אבל צריך שהיא תהיה מחוברת בדיוק לנושא המיזם שלך.

 

הקושי השני הוא הוויתור מראש על מודל עסקי. אנחנו כאן בגלל הערכים, לא? כל יזמי החינוך שנתקלתי בהם היו חדורי שליחות, אהבה למקצוע ורצון עז להשפיע על דור העתיד שלנו עוד יותר ממה שמתאפשר להם בתוך המסגרות הפורמליות. איזה כיף! אבל אם היוזמה שלכם אינה רווחית – היא לא תצליח לקיים את עצמה רגע אחרי שההתלהבות של כולם שככה, ובהמשך תגווע (מהר או לאט).

כן, אני יודע, כסף הוא כמעט מילה גסה אצל אנשי חינוך, אבל יוזמה שאינה משתלמת אינה יכולה להיות בת קיימא. אם המוצר שלכם הוא חינמי או זול מאד – אנשים לא יעריכו אותו; תשאלו כל איש שיווק, ואפילו תשאלו את עצמכם כמה הערכה יש לכם למשהו שמחלקים לכם בחינם.

נכון, לא צריך להיות חזירים, וכדאי שהערך המוסף יהיה החלק המרכזי במיזם. לפעמים הרווח של המיזם אינו כספי בלבד – גם חשיפה, מעורבות, תחושת שייכות ועוד הם חלק מרווחי המיזם, אבל לא כדאי שהם יהיו הרווחים היחידים.

המפתח  להתגברות על הקושי הזה הוא להרחיב את מעגל החיפוש אחר המודל העסקי המתאים. לא תמיד הגורם שיהיה מוכן לשלם על המוצר או על השירות יהיה מי שצורך אותם, אז נסו לחפש אותו גם במקומות אחרים.

מי שירצה לשלם לכם יכול להיות מי שמשלם כבר היום על מוצר פחות טוב, מישהו שמעוניין להעניק את השירות שלכם לאחרים, מישהו שיכול ללמוד בעצמו משהו חדש מהנסיון שתצברו במהלך המיזם או מישהו שהמוצר שלכם משלים מוצר קיים שלו. אל תוותרו עליהם!

 

הקושי השלישי הוא התחושה של "לא נעים לי לבקש". יזמות כוללת מרכיב לא קטן של חוצפה, לפעמים לא פחות מאשר מרכיב החדשנות. אבל לאנשי חינוך לא מעטים לא נעים לדרוש את מה שמגיע להם ונדרש להם כדי ליישם את היוזמה: זה מתחיל בזמן שנדרש להשקיע כדי ללמוד ולפתח את המיזם, ממשיך בתקציב המתאים והריאלי שנדרש עבור המהלך, מרחב הזדמנויות ליישום שלו, תימחור הוגן ומכבד של השירות ועוד ועוד.

לא נעים לבקש, אז נעשה הכל בעצמי, בזמני החופשי, על חשבוני וננסה לדחוף את העגלה לבד. זה לא משנה אם אתם פונים למנהל/ת בית הספר, למשקיע, לשותפים פוטנציאליים או ללקוחות. אם תרגישו "לא נעים" תמצאו את עצמכם לא נעים קדימה עם המיזם.

ומה התוצאה? נסיון לייצר מוצר חדשני, מושקע ואיכותי בלי המעטפת והתנאים שיאפשרו לו להצליח. רוצים לנחש איך יסתיים מיזם כזה?

שלושת המפתחות המרכזיים להתגברות על מרכיב ה"לא נעים לי" הם ההכרה בערך העצמי שלכם ושלכן כיזמים ויזמיות, זיקוק של הערך שמייצר המיזם והנכונות לשמוע "לא" אחרי שכבר ביקשתם. בדיוק כמו שאנחנו מלמדים את הילדים – אם אתם מאמינים בזה – לכן על זה בכל הכח. מקסימום ניסיתם וקיבלתם תשובה שלילית. רק תצמחו מזה!

 מה דעתכם? באילו קשיים נוספים אתם נתקלתם?

נכתב במקור כפוסט עבור קהילת חדשנות טכנולוגית בחינוך שמנהלת נעה להב