בלי ששמתי לב יצא שבחודש האחרון חבשתי לפחות שישה כובעים. אני לא ממש טיפוס של כובע, יותר של ראש חשוף שמאפשר לראות את רעמת השיער, אבל הצטברו לי כמה תמונות עם כובעים מסוגים שונים תוך פחות מחודש, אז שאלתי את עצמי מה זה אומר וגם השתמשתי בתשובה במסגרת סדנא אתמול.
קודם כל זה אומר שבמהלך החודש היה פורים. זה מסביר לפחות שלושה מהכובעים כאן (ביניהם זה שעשוי מנייר אלומיניום, כי קרינה וקונספירציה). אבל יש גם כובע מביקור בחדר נקי במפעל, כובע במסגרת חגיגה משפחתית וכובע שמשקף שאיפות אקדמיות שמתישהו אחזור אליהן.
אני לא היחיד שיש לו יותר מכובע אחד. כידוע, כל אחד מאתנו חובש בכל רגע יותר מאשר כובע אחד, כלומר מחזיק בכמה תפקידים (פורמליים ולא פורמליים) בעת ובעונה אחת. זה נכון גם בחיים האישיים וגם בחיים המקצועיים שלנו.
אדוארד דה בונו לקח את זה לנקסט-לבל. דה בונו היה רופא וסופר שעסק בהיבטים שונים של חשיבה, יצירתיות וחינוך. הוא פירסם ספרים רבים, ביניהם "למד את ילדך לחשוב", והמציא את משפק האסטרטגיה L-Game, אבל כנראה שהרעיון שהכי מקושר אליו הוא ששת כובעי החשיבה.
ששת כובעים החשיבה, שלכל אחד מהם צבע שונה, מייצגים שיטת חשיבה שנועדה לשפר קבלת החלטות בקבוצה, על ידי משחק תפקידים בהתאם לכובע הדמיוני שכל משתתף חובש:
כובע לבן – מייצג עובדות, נתונים, מידע וחשיבה ניטרלית.
כובע אדום – מביא לידי ביטוי רגשות, תחושות ואיטואיציה.
כובע שחור – מייצג את החשיבה הביקורתית, פרקליט השטן.
כובע צהוב – מזמין גישה חיובית ואופטימית.
כובע ירוק – מייצג יצירתיות וחיפוש חלופות.
כובע כחול – רוגע, שליטה וחשיבה על חשיבה (מטא-קוגניציה).
הרעיון המרכזי בשיטה זו היא שניתן להעשיר את תהליך החשיבה הטבעי שמתקיים בקבוצה על ידי הגדרת תפקיד ספציפי לכל אחד מהמשתתפים ובכך לוודא שלא מפספסים זויות מבט מגוונות, שאולי לא היו מובאות לשולחן בשגרה. אפשר גם להחליף כובעים תוך כדי התהליך ובכך להעשיר את הדיון עוד יותר ולטייב את קבלת ההחלטות.
אז לגביי באופן אישי כבר הבנו שהסיבה למקבץ הכובעים האמיתיים לא היתה אימוץ השיטה של דה-בונו דווקא, אלא הצטברות של אירועים חיצוניים. למרות זאת, בתור מי ששבוע ממוצע שלו מורכב מסוגים שונים מאד של פעילויות ותפקידים, אני מעריך מאד את השיטתיות שמגולמת בששת כובעי החשיבה, והיום החלטתי להשתמש בה.
במסגרת סדנא על הטיות חשיבה, אני מבקש בדרך כלל מהמשתתפים לבחור הטיה אחת מתוך רשימה מוגדרת, ובעבודה משותפת להציע רעיונות כיצד ניתן להתגבר עליה או לצמצם אותה. אחת התשובות הנפוצות היא "נכריח את עצמנו להציע יותר מאפשרות אחת לפירוש המידע שאנחנו רואים". הלוואי שזו היתה הצעה שימושית… בלי לומר איך נגיע לשם זו נשארת משאלת לב.
אז היום כשעלתה התשובה הזו שוב סיפרתי לקבוצה על ששת כובעי החשיבה של דה בונו. ההבדל בינה לבין האמירה הכללית של "נציע יותר מאפשרות אחת" היא הקונקרטיזציה של זויות המבט. למעשה, זה מה שדה-בונו התכוון לעשות – להפוך את תהליך החשיבה למאד פרקטי (אולי גם על חשבון העומק), ועל כך הוא גם זכה לביקורת.
אבל עבור משתתפי הסדנא זה היה בדיוק מה שהם חיפשו – כלי פרקטי. חלק מהם גם הציע לקחת את זה צעד אחד נוסף, ולהגדיר בעצמם 6 זויות מבט אחרות, רלוונטיות יותר לצרכים שלהם, שישרתו את ההעשרה השיטתית של תהליך החשיבה.
לא נשאר לדה בונו ולי אלא להסיר את הכובע.