פורמט מול סיכון

אתמול השתתפתי בפאנל בנושא אג'יליות ארגונית, במסגרת מפגש של קבוצת המנהלים הבכירים של הג'וינט העולמי. אחרי הפאנל התחלקנו לשיחות בקבוצות קטנות, ואחת הנקודות שהתייחסתי אליה בקבוצה שלי היתה המתח שמתקיים בארגונים גדולים בין שמירה על פורמטים לבין לקיחת סיכונים.

פורמט הוא כלי עבודה משמעותי בארגון גדול – בין אם מדובר בפורמט של מסמכים, במיסוד של תהליכי עבודה, אפילו בהגדרות ברורות של תפקידים ותחומי אחריות. ארגונים משקיעים מאמצים רבים בבנייה ובאישור של פורמטים, ולאחר מכן בהקפדה על עבודה לפיהן.

מצד שני, חשיבה שונה ואג'ילית מחייבת לשבור חלק מהפורמטים.

ושבירה של פורמט נתפסת לעתים בארגון גדול כסיכון: סיכון לבזבוז משאבי, סיכון של היכולת להשוות בין הביצועים של יחידות שונות או עובדים שונים, סיכון של תהליכי הכשרה מורכבים יותר ועוד.

אל תבינו אותי לא נכון – גם בעבודה על פי מתודולוגיית אג'ייל (על גווניה השונים) יש תבניות ופורמטים, כי אף ארגון לא יכול לעבוד בכאוס מוחלט, אבל אלו שונים מאד ממה שארגון גדול יכול "לחיות איתו" באופן רוחבי.

המתח הזה בין פורמט לבין סיכון הוא בדיוק המשימה של המנהלים בארגון. זה לא קל, אבל זה אפשרי.

האם המתח הזה והעדפת הפורמט שמורים רק לארגונים ממשלתיים או ציבוריים? לא! הם קיימים גם בארגונים פרטיים, ממוקדי רווח. לפעמים זה רק עניין של גודל הארגון. כשיש בו מעל 100 עובדים, למשל, אין ברירה אלא לייצר תבניות משותפות, שפה משותפת, תהליכים אחידים.

וחבר טוב הוסיף: גם חברות עם 25 עובדים חייבות פורמטים…

מה דעתכם?