לפני שבועיים חזרתי מפגישה בשדרות. ידעתי שתהיה לי נסיעה לא קצרה והחלטתי למקבל. התאריך היה ימים בודדים לפני הרצאה שהוזמנתי להעביר בקורס שאת מאפייניו לא הכרתי, וביקשתי את אישורה של מנהלת הקורס לשמוע ממנה רקע נוסף אודות הקורס והמשתתפים תוך כדי נהיגה. בפועל, מצאתי את עצמי חונה בחניון שמקביל לכביש, כדי שאוכל להקשיב באמת לפרטים ולהפיק את המיטב מהשיחה. באתי למקבל ויצאתי מסורבל… הנה כמה מחשבות קצרות בנושא, כולל זכרון לגבי עמודי תאורה סלחניים.
לא חייבים למקבל שיחות
אנחנו אוהבים למקבל. למעשה, אנחנו כבר רגילים למקבל חלק גדול מהפעילות שלנו, כי אין לנו מספיק זמן לכלום.
באופן פרטני, שיחות טלפון הן אחת הפעיליות הכי ממוקבלות בעולם: אנשים מדברים בטלפון תוך כדי נסיעה, אימון ספורט, קניות, טיפול במטלות הבית ועוד. כן, אנשים לוקחים איתם את הטלפון גם למקומות שהוא לא באמת נדרש בהם – כתבתי על זה כבר בעבר.
מאז העליה הדרמטית בשימוש בשיחות וידאו לתקשורת שוטפת, מקצועית ואישית, המיקבול שלהן עם משימות נוספות על גבי הלפטופ הוא כבר המצב הטבעי עבורנו, ולמרבה הצער גם עבור מי שנמצא מצד השני של השיחה.
חסכון בזמן הוא מצוין, אבל למיקבול של שיחות עם פעילות אחרת יש גם מחיר גבוה. אנחנו לא באמת יכולים למקבל קשב ומיקוד לאורך זמן.
כולכם מכירים את התופעה של מי שנוהגים לטייל בכל רחבי הבית, המשרד או המרחב הציבורי תוך כדי שיחה, מבלי לשים לב לכך. מתברר שיש הוכחות מחקריות לכך שמדובר במאפיין נורמלי של החשיבה וההתנהגות האנושית: התנועה עוזרת לנו לעבד את השיחה, על ידי קישור בין מחוות גופניות לבין התוכן, הקול, האינטונציה ועוד. אבל דווקא אותו ריכוז בשיחה גם גורמת לנו להיות עיוורים למה שקורה סביבנו.
החיבור של ה"עיוורון" הזמני הזה עם נסיעה בכביש מהיר עלול גם להיות מסוכן. מחקרים שונים ברחבי העולם מצאו שהסיכויים לתאונת דרכים עקב שימוש בטלפון גדל דרמטית בהשוואה לנסיעה ללא שימוש בו. זה נכון במיוחד לגבי שליחת הודעות (הסיכון גדל פי 23!), אבל גם הסחת דעת עקב שיחת טלפון היא גורם מסכן.
כולנו, כמובן, מודעים לסיכון אבל ממשיכים לדבר בטלפון. במקרה של הנסיעה שלי משדרות בחזרה הביתה, הסיבה לעצירה במקביל לא היתה הסיכון הבטיחותי אלא הסיכון להפיק מהשיחה את מה שמראש ניסיתי להשיג – להבין את מי אני הולך לפגוש בקורס ואיך אני יכול להתאים את ההרצאה שלי עבורם.
שלוש דקות לתוך השיחה הבנתי שלא אצליח לעשות את זה תוך כדי נסיעה. מצאתי את עצמי מנסה לשנן שמות של יחידות, שלבים במסלול ההתפתחות המקצועי של המשתתפים ורשימת נושאים שכבר כוסו וחבל לחזור עליהם. ביקשתי משותפתי לשיחה להמתין דקה נוספת, ופניתי לכביש צדדי שמקביל לכביש שבו נסעתי. עצרתי, שלפתי את הלפטופ מהתיק ועברתי למצב של שיחת עבודה רצינית – הקלדתי את מה שרציתי לתעד, חזרתי לנקודות שלא הייתי בטוח לגביהן, וגם האינטונציה שלי השתנתה. במקום הקול הגבוה, המונוטוני והחזק יחסית שמאפיין אותנו תוך כדי נסיעה (רצון להתגבר על רעש המנוע?) – דיברתי בטון טבעי.
לא חייבים לחסוך
ישבתי ברכב חצי שעה וניהלתי את השיחה באופן דומה יחסית לאופן שבו הייתי מנהל אותה אם הייתי בבית.
לא חסכתי זמן, אבל הרווחתי איכות. אם הייתי חושב מספיק מראש, לא הייתי מנסה למקבל את השיחה הזו – כי היא שיחה של לימוד, שיחה של פרטים חדשים, שיחה שדורשת תיעוד – לא שיחת חולין, שיחה "אוטומטית" או שיחת השראה.
המקרה הזה הזכיר לי סוג של נסיון אחר לחסוך בכביש, שלא התסיים תמיד בטוב. כשנכנסו לשימוש עמודי תאורה "סלחניים" בכבישים – לא היה ברור עדין איך נכון להשתמש בהם. אם לא נתקלתם במונח – עמודי תאורה סלחניים הם עמודים שנועדו לצמצם את ההשלכות של התנגשות רכב בהם. הם יכולים להיות סופגי אנרגיה, מתעקמים בקלות או שבירים – העיקר שאת עיקר הנזק יספוג העמוד ולא הרכב שבו יש נוסעים. עמודים כאלו יכולים לשמש בעמודי תאורה, שלטים, רמזורים ועוד.
בחלק מהמדינות בעולם, מחירם של העמודים היה גבוה יותר מאשר העמודים הסטנדרטיים הקודמים, והיות שמדובר בעמודים "חד פעמיים", שכנראה לא יחזרו לשימוש אחרי פגיעה, היו גופי תשתיות במקומות שונים בעולם שבחרו להגן על העמודים במקום על הנוסעים – הם התקינו אותם על גבי קוביות בטון!
במקרה של תאונה, העמוד נותר לרוב שלם ולא היה צורך להחליפו. הרכב, לעומת זאת, ניזוק קשה הרבה יותר מאשר לו היה פוגע בעמוד רגיל. הנחיות משרד התחבורה אוסרות התקנת עמודים סלחניים על גבי קוביות בטון, אבל גם אצלנו היה לפחות מקרה אחד שבו התקנה כזו הובילה לתאונה קטלנית.
לא תמיד כדאי לחסוך, וזה נכון לכל סוגי המשאבים.
אם אתם כבר צריכים לחנות במקביל
אי אפשר לסיים פוסט על כביש ומיקבול בלי להזכיר את החניה הקלאסית מכולן – חניה במקביל. תוכלו למצוא ברשת הרבה סרטונים ומדריכים לחניה במקביל, כמו כאן למשל.
סיכמנו שלא צריך לחסוך אז קבלו טיפ – חפשו מרווח באורך של 3 מכוניות לפחות. תראו איזה כיף פתאום לחנות במקביל…
עד כאן להפעם.