מכר שממש לאחרונה עבר מבית ההורים לדירה משלו, סיפר לי היום שהוא קיבל ערוגה בגינה הקהילתית בשכונה.
מכירים את הקונספט שבו אתם משלמים כמה שקלים ובתמורה מקבלים את הזכות לנכש עשבים, לזרוע, לדשן, להשקות ולחכות שיגדלו עגבניות בשטח אדמה מסוים, כאשר מהצד השני של המדרכה אפשר לעשות את אותו הדבר בדיוק מבלי לשלם ומבלי שהעוברים והשבים יקטפו לכם את שתי עגבניות השרי שהצלחתם לטפח?
בכל מקרה, מה שהיה מעניין בסיפור הוא שהסבירו לו שמדובר בחלקות משפחתיות, ולכן כדאי שבערוגה ישתתפו יתר בני המשפחה. הוא עדין ללא זוגיות וילדים, אז הוא ואבא שלו עבדו בערוגה, אמא שלו הביאה כמה שקיות של זרעים שונים, הם התווכחו מה הכי מתאים לגדל, אילו ירקות הם רוצים בסלט, כמה רווח להשאיר בין כל שורת שתילים…
יומיים אחר כך הוא יצא גם מהערוגה של ההורים ולקח ערוגה משלו.
מה הלקח?
יכול להיות שזו שיטה לא רעה לבדוק גם זוגיות חדשה – במקום לצאת איתו לדייט או לשכור דירה יקרה ולסחוב רהיטים – אולי תזמיני אותו לערוגה… אחרי יומיים תדעי אם זה עובד או לא.
ויכול להיות שזו גם שיטה לא רעה לבדוק מיזם משותף חדש – במקום להקים חברה, לחתום הסכם שותפים, לתכנן את האפליקציה, לגייס עובדים… תתחילו עם ערוגה משותפת.
עד כאן להפעם.