מי הזיז את הוובינר (החינמי) שלי?

גם אתם שמתם לב שהוובינרים, ההרצאות, הכנסים והקורסים החינמיים שהציפו אותנו לאורך השבועות האחרונים מתחילים להיעלם? טוב, בינתיים זה לא קרה, וגם בכלל לא בטוח שיקרה, אבל זה אחד התרחישים האפשריים ביום שאחרי משבר הקורונה. הנה ההסבר שלי למה, ומה עוד אני מאמין שיתפתח בתחום שיתוף הידע.

על איזה שינוי אנחנו מדברים בכלל?

בואו נסכים על דבר אחד – מגפת הקורונה זעזעה את עולמות הלמידה, החינוך ושיתוף הידע ושינתה אותם לנצח.

לא אני קבעתי את זה. הנה, למשל, מאמר של הפורום הכלכלי העולמי שמסביר את המהפכה שהתרחשה בתחום החינוך בבתי הספר. יותר מ- 1.2 מילארד ילדים נותרו בבתים כשבתי הספר ב- 186 מדינות בעולם נסגרו. התוצאה היתה צמיחה עצומה של פתרונות למידה מרחוק ממגוון סוגים, החל בפלטפורמות למידה והוראה מקוונות שמיועדות לכיתות, דרך פיתוח תכנים אינטראקטיביים חדשים ועד אפליקציות חינוכיות.

באופן דומה, האוניברסיטאות המובילות בעולם (ואחריהן כמעט כל אוניברסיטה שמכבדת עת עצמה) פיתחו והנגישו בחינם קורסים שונים לציבור הרחב. מדובר גם בקורסים בנושא מגפת הקורנה עצמה וגם בקורסים מקצועיים במגוון רחב של תחומים, בדגש על מדעי המחשב. פתאום כל אחד מאתנו יכול להשלים ידע והכשרה בנושא למידת מכונה או איבחון מגפות בהארוורד, סטנפורד או באימפריאל קולג' בלונדון.

גם כל אתרי הלימוד הגדולים פתחו בחינם בזה אחר זה רשימות עצומות של תכני אונליין שהיו עד אז בתשלום. תכנים מושקעים ומבוססים של Coursera, Udacity, FutureLearn, Skillshare, Udemy שהם חלק מהליבה של המודל העסקי של אותן חברות, הפכו פתאום למוצר חינמי. הנה ריכוז לא רע של קורסים כאלו, גם אם הוא לא היחיד.

הרשימה של תכני הידע החינמיים לא מסתיימת כאן: חלק מחברות הענק שהעבירו את הכנסים שלהן לאונליין פתחו אותם גם בחינם לכל מי שחפץ בכך; מומחים ומובילי דעה שבשגרה נחשבים מרצים מבוקשים – ויקרים – העבירו סדנאות וובינרים ברצף ושיתפו ידע, שיטות ותובנות לעתיד, ארגונים, עמותות וחברות מחקר פתחו את ההתיעצויות הסגורות והיוקרתיות שלהן לצפיה ואף להשתתפות; בעלי עסקים קטנים ובינוניים יצרו תכנים דיגיטליים חדשים והעבירו אותם בלייב לכל מי שחפץ בכך…

מי לא?

מה זה עושה לנו כצרכנים של ידע?

גם לפני תקופת הקורונה היה אפשר לצרוך תכנים חינמיים באינטרנט, כולל תכנים מקצועיים ברמה גבוהה, בייחוד אם ידעתם מה בדיוק אתם מחפשים. עבור תכנים אחרים היה (ועדין יש) צורך לשלם.

אבל ההצפה הפתאומית של תכני לימוד חדשים שנגישים לכל אחד, במקביל לגידול בזמן הפנוי אצל מי שנאלצו להיות מושבתים מעבודה ומעיסוקים אחרים למשך זמן ממושך, גרמה למספר תופעות מעניינות.

קל מאד להתרגל למצב החדש שבו ניתן להקשיב בנוחות למומחים שמשתפים, לעתים מתוך הסביבה הביתית שלהם, את מיטב הידע שלהם; קל מאד להתרגל לאפשרות להיכנס ולצאת מהרצאות או וובינרים לפי מידת העניין הרגעי או לפי ה"תחרות" מול שידור לייב בפייסבוק של כנס אחר; קל מאד גם להתרגל ליכולת לשאול את המומחה שאלה ולקבל תשובה מיידית ואפילו להשתלב בדיון מקצועי שבעבר לא היית מוזמן אליו כלל…

המרכיב החינמי הוא רק חלק אחד בכל השינוי הזה, שמצטרף לכמות, למגוון ולנוחות שבנגישות הקלה לכל התכנים שחשבת אי פעם ללמוד עליהם. כן, יכול מאד להיות שהפכנו קצת מפונקים יותר בצריכת ידע, ורף הציפיות שלנו ממי שמעמיד בפנינו את כל אותם תכנים הולך ועולה כל הזמן.

מה זה עשה למומחים שמעבירים את כל התכנים האלו?​

בשבועות האחרונים דיברתי עם לא מעט אנשים שהעמידו את הידע העמוק שלהם לרשות הכלל במרחב הוירטואלי, גם כאנשים פרטיים וגם כמנהלים של תכניות הכשרה או אירועי שיתוף ידע של ארגונים בינוניים וגדולים. רציתי להבין מדוע בחרו בדרך הזו, וכיצד הם חושבים שתיראה התקופה שאחרי החזרה המדורגת לשגרה.

מגוון התשובות שקיבלתי היה גדול מאד, אבל משהו אחד היה משותף כמעט לכולם – הם אינם חוששים מכך שהידע היקר שפתחו לכולם יפגע בעתיד הכלכלי שלהם. להיפך! זה שווה הסבר קצר.

הסיבות של כל אחד מהם להגדלת ההיצע החינמי של ידע היו, כאמור, שונות, ורבים סיפקו יותר מתשובה אחת לשאלה:

עבור חלקם מדובר היה במהלך החברתי והאנושי המתבקש ביותר בתקופה של מצוקה גלובלית – אם מישהו יכול להיעזר בידע שלי כדי להתמודד טוב יותר עם המשבר, מי אני שאשמור את הידע הזה לעצמי? זו דרך ההתנדבות והתרומה הכי טובה לחברה מבחינתם, באמצעות ידע שימושי שולי חסר במקומות אחרים.

עבור אחרים, מדובר היה בהזדמנות פז להרחיב את קהל השומעים, הקוראים, העוקבים והמעריצים, מכיון שממילא הם נהנים תמיד לשתף את הידע שלהם. עבורם התשלום היה תמיד בונוס נחמד.

יש מי שרואים בתכנים החינמיים החדשים הזדמנות להגיע לקהלים חדשים או ללידים עסקיים חדשים בהמשך. מבחינתם החשיפה הרבה היא מבורכת מפני שהוובינר או ההרצאה ממילא אינם החלק המרכזי שאותו הם מוכרים.

ומה עם הקבוצה שזו היתה עבורם הדרך היחידה להשאר בתודעה או להביע את עצמם? להבנתי הם אינם שונים מאמנים ואנשי תרבות שהושבתו מעבודה – זמרים, שחקנים, מוזיקאים, סופרים… – שזו הדרך היחידה שלהם לשמור על קשר עם הקהל שלהם.

הקבוצה המעניינת במיוחד היא מי שעבורם זו גם היתה ההזדמנות לממש בעצמם את מה שהם מלמדים אחרים: איך להתאים את עצמך לסביבה משתנה? לשכוח מהמודלים הישנים, להתחיל בהתנסויות קטנות שאולי ישרתו אותנו בעתיד, ולבצע התאמות תוך כדי תנועה. זו הזדמנות מצויינת לרענן את כל הידע ולתקף אותו באמצעות שיח ישיר עם קהל היעד הכי רלוונטי.

לאנשים האופטימיים האלה אין שום חשש מכך שהידע שהם יודעים להציע ייעלם – גם עשר הרצאות ממושכות לא מסכמות את כל מה שיש להם להציע, ובוודאי לא את מה שימשיכו ללמוד בתקופה הבאה. העוצמה שלהם היא לא הבלעדיות על התוכן הספציפי שהפך עכשיו נחלת הכלל אלא ביכולת לייצר ידע וערך חדשים באופן תמידי (ותודה ליהלי אדמתי המדהימה על ההמחשה של העוצמה הזו).

אצל כל האנשים האלו היה אפשר למצוא גם התנסויות חדשות בדרך בה העבירו את התכנים: מרצים שבעבר העבירו רק הרצאות פרונטליות פיתחו קורסים דיגיטליים; מומחים שיש להם אתרים, קבוצות או פורומי דיון עברו לפורמטים של וידאו; מי שהיה רגיל להשתתף במיטאפים עבור למיטאפים וירטואליים או לפודקאסטים – מגוון רחב מאד של פורמטים שאינם בהכרח איזורי הנוחות שלהם. ההתנסות היא החשובה! במידה מסוימת ההתאמה הזו דומה למהלך שעשו יצרנים שהיו רגילים לעבוד דרך רשתות השיווק ונכנסו לעולם של שיווק ישיר ללקוחות, או לשידור ישיר מתוך כותלי בית המשפט…

אז מה מתוך כל זה יישאר?

נתחיל בכך שחלק גדול מהתכנים שנפתחו לקהל הרחב ממשיכים להיות נגישים גם כיום (חלקם, אגב, בניגוד לכללים המסודרים של מוסדות הלימוד המסורתיים אבל זה גם חלק מהיופי). לא כל התכנים יהיו רלוונטיים לתקופות שגרה, מפני שחלקם מתייחסים פרטנית לתקופת המשבר ולמאפייני הסביבה שאנו מקווים שישתנו בהקדם. חלק אחר של התכנים עלול להשאר חסר שימוש, מפני שלא לרבים תהיה סבלנות ביום שאחרי לצפות בוידאו שנמשך שעתיים של כנס ב- ZOOM עמוס בתקלות טכניות. נמתין לתקציר…

מהשיחות שערכתי ומהסתכלות על מודלים קודמים של חברות, ארגונים ומומחים שעוסקים בפיתוח והעברה של ידע, אני יכול לשרטט שלושה תרחישים עיקריים לגבי השאלה מה יקרה לתכנים החינמיים הללו בהמשך הדרך.

אפשרות אחת היא שנראה ירידה הדרגתית בכמות, במגוון ובנגישות של התכנים החינמיים, במקביל לקצב החזרה לשגרה. יש מכלול סיבות שיכולות להוביל לתרחיש כזה, הן בצד ההיצע והן בצד הביקוש: ככל שאנשים יחזרו למעגל הפעילות והעבודה, הם יהיו פחות פנויים לצרוך אותם, ובמקביל יעלה הצורך של יוצרי התכנים לחזור ולעשות בהם שימוש מסחרי. לא ראיתי עדין הצהרות של החברות הגדולות על "סגירת" התכנים שנפתחו בתקופת הקורונה (ואולי לא נראה כלל הצהרות רשמיות מסוג זה), אך יתכן מאד שהדבר יקרה בצורה אורגנית.

תרחיש משלים הוא כזה שבו הכמות הכוללת של התכנים הזמינים תגדל, אך מודלים עסקיים חדשים יוולדו כדי להפוך את היצירה וההפצה שלהם לרווחית, כך שהיקף התכנים החינמיים יגדל בקצב נמוך יותר. זה, למשל, התהליך שעבר על כל פלטפורמות הלמידה הגדולות, שהחלו מהצעה של קורסי חינם שונים, ובהדרגה החלו לחסום את התכנים היקרים יותר או האיכותיים יותר מאחורי חומה של תשלום.

את התרחישים המעניינים יותר אני מציע לכנות בשם כללי Knowledge Hubs. אם דיברנו על התנסות במודלים חדשים ובחירת אלו שמתאימים יותר לסביבה העתידית שלנו, אני מאמין שהיתרונות שהתגלו בתקופה זו יישארו אתנו לטווח הרחוק, וילבשו צורות שונות של סביבות לפיתוח ושיתוף ידע – עשירות יותר, שיתופיות יותר וגמישות הרבה יותר.

דוגמא פשוטה ליוזמות מסוג זה היא אתרים, אפליקציות או פלטפורמות שעוזרות למפות מפגשים, הרצאות ואירועי למידה חינמיים שונים ולהרשם אליהם בקלות ובנוחות. התחלות של שירותים כאלו כבר קיימות היום, אך הן עדין קטנות יחסית ולא תמיד מציעות ערך מוסף מעבר לריכוז המועדים והנושאים. אני ממתין עדין לאפליקציה שתאפשר דרך רישום יחיד לנצל זמנים פנויים כדי להשתתף באופן פעיל באירועים אונלייניים ברחבי העולם על בסיס תחומי העניין שלי. אם נתקלתם באחת כזו, מוזמנים להוסיף תגובה או ספרו לי.

דוגמאות מתקדמות יותר יהיו התוצרים של שיתופי הפעולה היצירתיים ביותר שראינו, בין אנשים וגופים מעולמות תוכן שונים לחלוטין. שילובים שנראו אולי בתחילה מוזרים או אד-הוקיים בלבד יכולים להוות בסיס ליצירה והפצה של ידע ותובנות של היו כאן בעבר. אני, למשל, השתתפתי במספר דיונים ששילבו בין מומחי מודיעין למומחי בריאות הציבור, בין מומחי רובוטיקה למומחי חינוך, בין מובילי יזמות לאושיות תרבות – החיבורים הלא-טבעיים האלו יכולים להצמיח פרויקטים פורצי דרך לא פחות מאיחוד בין קבוצת מומחים שמגיעים מאותו רקע. חפשו "ערבי, חרדית ואתאיסט מדברים על אסטרטגיה שיווקית" ותבינו.

ומה לגבי מודלים חדשים של יצירת ידע אינטראקטיבית שמשתפת מומחים וציבור רחב? האפשרות שניתנה לרבים מאתנו להיות משולבים בדיונים על נושאים שעדין אינם מלובנים עד הסוף, לשאול פאנל של מומחים שאלות הבהרה ולהציע בצורה לתי אמצעית הצעות להמשך יכולה להיות דרמטית לשינוי מודלים של ידע ולמידה. היא מאפשרת משוב מיידי, בחינה של רעיונות יצירתיים שלא היו עוברים את מסנני "ההגיון" והחסמים המקצועיים הסטנדרטיים – ובכך כוחה.

יתכן שנראה מודלים או תרחישים נוספים מתפתחים עם הזמן, ואשמח לשמוע מכם על כיוונים נוספים שאתם מזהים. בכל מקרה, אני מאמין שעולמות הלמידה, החינוך ושיתוף הידע משתנים לנו מול העיניים ויש לנו את האפשרות גם להשפיע על השינוי הזה.

עד כאן להפעם.