קצרצר: בתורכמניסטן אסור להגיד "קורונה", אבל זה לא החוק הכי מוזר שלהם

קצרצר: בתורכמניסטן אסור להגיד "קורונה", אבל זה לא החוק הכי מוזר שלהם

בתורכמניסטן אסור לומר את המילה "קורונה"! אמנם הידיעה הזו פורסמה בכל אתרי החדשות ב- 1 באפריל, אבל זו לא מתיחה. מאז תחילת ההתפשטות של וירוס הקורונה בעולם, השלטונות במדינה מכחישים את קיומה שם וטוענים כי היא קיימת רק במדינות אחרות.

זה לא אומר שהממשלה בתורכמניסטן לא מאמינה שיש וירוס כזה. למעשה המדינה סגרה את הגבולות שלה כבר בתחילת פברואר 2020, כשמדינות רבות עדין התלבטו בנושא. אלא שעד היום לא דווח אפילו על מקרה אחד של חולה במדינה, ומאתמול אסור להשתמש בשמו של הוירוס באף פרסום רשמי.

כדי להבין איך מדינה יכולה לקבל החלטה כזו, כדאי להכיר את הרקע שלה. תורכמניסטן נמצאת במרכז אסיה, בין איראן בדרום, אפגיסטן בדרום-מזרח, אוזבקיסטן בצפון והים הכספי במערב. "סטן" (או סטאן) היא המקבילה בפרסית של "לנד" – ארץ / מדינה / איזור – ולכן כל שבע המדינות בעולם שמסתיימות ב"סטן" נמצאות באותו איזור.

תורכמניסטן עצמה היתה חלק מברית המועצות עד התמוטטות המשטר הקומוניסטי ב- 1991. כיום היא באופן רשמי רפובליקה דמוקרטית שבראשה נשיא, אבל בפועל – איך נאמר זאת – המסורת הקומוניסטית עדין ניכרת.

הנשיא הראשון של תורכמניסטן, ספרמורט ניאזוב, היה לפני כן מושל המחוז מטעם השלטון הקומוניסטי, ומספר שנים לאחר קבלת העצמאות הוארך שלטונו כנשיא לצמיתות… הוא הוחלף רק לאחר מותו ב- 2005.

הוא גם דאג להעביר כמה חוקים די ייחודיים וחריגים. רוצים דוגמאות?

הוא שינה את השמות של כל חודשי השנה לשמות של בני משפחתו (הוא עצמו קיבל את ינואר, כמובן).

הלחם התורכמני המסורתי נקרא על שם אמא שלו.

הוא אימץ את הכינוי "אבי התורכמנים", והספר שהוא כתב הפך להיות קריאת חובה בתכנית הלימודים בבתי הספר ובבחינות הכניסה לתפקידים ציבוריים.

כל שרי הממשלה חויבו ללכת במסלול הררי של 37 ק"מ פעם בשנה כדי לשמור על כושר.

וכמובן שהיו פסלים ותמונות שלו בכל מקום – זה פריט חובה בכל שלטון ריכוזי.

מאז מותו התחלפו כבר שני נשיאים, פולחן האישיות צומצם באופן משמעותי וחלק מהחוקים בוטלו. למרות זאת, תורכמניסטן עדין נחשבת מדינה סגורה ויש בה למשל מגבלות חמורות על תקשורת: אסור להתקין במדינה צלחות לווין, ויש בה רק שני עיתונים שאינם שייכים לשלטון.

נשיא תורכמניסטן, גורבנגולי ברדימומוחמדוב, בחגיגות "יום הסוס", 2018

למי שחייב לבדוק את הנושא באופן אישי – אין בעיה. לישראל יש יחסים דיפלומטיים וכלכליים עם תורכמניסטן מאז 1992, ומ- 2013 אפילו יש שגריר ישראלי באשגבאד, עיר הבירה.

הגעת השגריר היתה יכולה להיות אפילו מוקדמת יותר, אבל שני המועמדים הקודמים של ישראל לתפקיד נפסלו על ידי תורכמניסטן. הראשון נפסל משום ששימש בעבר ראש שלוחת המוסד במוסקבה, והשני משום שבקורות החיים שלו היה כתוב ששימש מדריך במכללה לבטחון לאומי, והתורכמנים חששו שגם הוא איש מוסד.

כבר הבנו שהם לא אוהבים להכניס למדינה שלהם גורמים שהם חושבים שמסכנים אותם, נכון?

כתיבת תגובה