אחד הטריקים שאני אוהב להשתמש בהם במרכזי מחוננים הוא "חבר מבין חבר". כשנותנים משימה לילדים שחושבים מהר יותר ממהירות האור, והם לגמרי (לא) במקרה גם די תחרותיים, נוצר לפעמים מצב שבו הם מעדיפים להשלים אותה ראשונים, גם במחיר העמקה. אז למה לא לנצל את התחרותיות הזו דווקא כדי להמיר מהירות לאיכות?
השבוע לימדתי בשתי כיתות את המושג "חמשת המ"מים" – אחת השיטות המקובלות ביותר בספרות, בעיתונאות וגם בעולם המודיעין לוודא שהדיווח שלנו מכסה בצורה טובה את כל האלמנטים החשובים. לפי שיטה זו, מוודאים שענינו על חמש השאלות הבסיסיות: "מי?", "מה?", "מתי?", "מקום?" ו"מדוע?", ובכך אנחנו מבטיחים לעצמנו שהתייחסנו לרוב המידע שהקורא ירצה לקבל מאיתנו.
רגע לפני ששלחתי את הילדים לבצע תצפיות חשאיות ברחבי בית הספר ולחזור עם דיווחים שכוללים את חמשת המ"מים, הוספתי עוד תנאי אחד.
"אל תגיעו אליי לפני שהחתמתם על כל דיווח שלכם שני חברים מהכיתה. הם לא צריכים לבדוק שהדיווח שלכם נכון, אלא שהוא כולל את כל חמשת המ"מים. אם תגיעו אליי עם דיווח שבו חסר אחד המרכיבים – אני אבין שהבעיה היא לא רק אצל הכותב, אלא גם אצל מי שאישרו בחתימת ידם שהוא ביצע את התהליך כמו שצריך".
שתיקה. הם תופסים מהר, ולכן השתיקה לא היתה אינדיקציה לכך שהם לא הבינו את האילוץ החדש, אלא להיפך – הם הבינו היטב איך הוא ישפיע על התוצר שלהם.
קודם כל, התווסף מרכיב בינאישי למשימה שהיא בעיקרה אישית לגמרי.
שנית, נוצרה שרשרת מורכבת של תלויות הדדיות ביניהם: אני אחתום לך, ואתה תחתום לי.
שלישית, לחתימה יש משמעות – החותם אחראי גם הוא על התוצר, ולכן הוא בודק אותו באמת ולא רק "מסמן וי".
והכי חשוב, רוח התחרותיות שהיתה יכולה לבוא לידי ביטוי בציניות, הופכת פתאום להבנה הדדית, כי כולם נמצאים באותו מקום.
במקום חבר מביך חבר, הרוח החדשה היא חבר מבין חבר. כל אחד מהם הוא כבר לא יועץ – הוא שותף. למעשה, את רוב עבודת הבדיקה, ואפילו השידרוג של התוצר המקורי, הם כבר עשו לבד. לי נשאר רק לקרוא ולהנות.