לפעמים המציאות מתעקשת לשחק תפקיד מרכזי מדי. מתכנסים לסדנת רעיונאות סביב חדשנות רפואית בחירום. החדר מלא למרות שאנחנו אחרי לילה קשוח רצוף אזעקות; המשתתפים מעלים רעיונות, מציגים למנטורים, מקבלים פידבקים… עשר דקות לסיום מקבלים התרעה, אחר כך אזעקה ואת סיום הסדנה אנחנו עושים במקלט. חירום, כבר אמרתי…
אחד הפורמטים שאני הכי אוהב במפגשים שאני מעביר מטעם SIT לקהילת הייזום של שיבא היא סדנאות רעיונאות סביב נושא ממוקד. פעם זה רפואה מרחוק, פעם רפואת ילדים, פעם כירורגיה.
להוציא קבוצת מומחים ממקצועות הרפואה השונים לזמן קצר של חשיבה אחרת יכול לעשות פלאים בזיהוי של הזדמנויות ובזיהוי של יזמות ויזמים פוטנציאליים.
אנחנו לא בזמנים רגילים. לפני כחצי שנה קיימנו ב ARC סדנה כזו שהתמקדה במענים לשעת חירום. חשבנו שלא נצטרך ״מחזור שני״, אבל לאור הנסיבות – זה היה בלתי נמנע.
תודה לצוות של שיבא אימפקט שנרתם בצורה רחבה ללוות את הסדנה, כמשתתפים וכמנטורים. תודה לזהר קפלן על השותפות הארוכה בתכנית הזו.
אבל בקשה קטנה – אפשר שנחזור לליין הרגיל של הסדנאות, בלי צרכים של חירום ובלי אזעקות?
