"משיח לא בא, משיח גם לא מת על פן". השיבוש המשעשע הזה של מילות השיר האייקוני של שלום חנוך מופיע גם הוא באתר האינטרנט "אבטיח", האייקוני לא פחות, שכולל כנראה אלפי שיבושי שמיעה בשירים. יש בהם כאלו שיצחיקו אתכם, עם שיבושים אחרים תגלו לראשונה שגם אתם טעיתם כל השנים, ועל אחרים תחשבו שהם המצאה מכוונת. המשותף לכולם הוא שהם מייצגים תופעה שנמצאת על התפר בין פיזיולוגית לקוגניטיבית שנקראת "מונדגרין" (Mondegreen).
והיא פגשה אותנו השבוע בחלק רגיש מאד של החברה הישראלית.
אני עוסק הרבה בהטיות חשיבה בעולם המודיעין – כיצד הן נוצרות, מה ההשלכות שלהן וכיצד לצמצם אותן. רוב העיסוק המקצועי בתחום מתמקד בתהליכי עיבוד מידע (בעיקר כתוב), מחקר וניתוח שלו. כל איש מודיעין חייב להבין את הנטיה של המוח האנושי לייצר קיצורי דרך, שיש בהם גם סיכון לפספוס או לעיוות של מסקנות והחלטות.
לצד אלו, יש גם לא מעט הטיות וטעויות שאופיניות יותר לעולמות האיסוף, ורלוונטיות במיוחד לאנשים ש"נוגעים" בחומר גולמי – שמע, תמונות, וידאו ואפילו תנועות גוף ומגע – שאיש המודיעין צריך להחליט אם הוא בעל ערך ומהי המשמעות שלו.
למעשה, כאשר נוגעים בחומר גולמי כל כך כמו שיחה של יעד שאחריו עוקבים – הטעויות והפספוסים הראשונים לא נובעים ממגבלות קוגניטיביות, אלא ממגבלות של ה"חיישן" – האוזן האנושית במקרה הזה. שיחת טלפון יכולה לכלול קולות של מספר אנשים, רעשי רקע, השפעה על הצליל כתוצאה ממגבלות הדרך הטכנולוגית שבה הורכשה והונגשה השיחה, מהשפה עצמה ואפילו מצבו הבריאותי של האדם המדבר.
כל אחד מאלו יכול לייצר מצב שבו האוזן "מסווגת" מילה שנאמרה בשיחה בצורה שגויה, ולא מודעת, עוד לפני שבכלל הצליל הגיע לשלב העיבוד הקוגניטיבי. אם המילה לא מוכרת, או יש לה דמיון פונטי למילה שכיחה אחרת, יש סיכוי טוב שנשמע את המילה השכיחה במקום את המילה האמיתית. בהמשך יכולות להגיע גם הטיות נוספות, קוגניטיביות באמת, כך שנקבל "כפל הטיות"…
אני מספר לא פעם שכשאני נוהג וברדיו מדווחים על פקקים באיילון צפון, השם של הכביש שנקלט אצלי הוא "אלון ששון", פשוט כי זו התבנית שהכי מוכרת לאוזן האישית שלי ("אפקט מסיבת הקוקטייל, למי שרוצה להבין את הרקע").
שיבושי המילים בשירים באתר "אבטיח" הם האיילון צפון של כולנו. המונח המקצועי של התופעה הזו נקראת "מונדגרין" – המוח שלנו משלים באופן אוטומטי מילים שלא שמענו כשורה ו"מלביש" אותן על מילים שאנחנו כן מכירים. למעשה, מעבר למרכיב הפיזיולוגי ולמרכיב הקוגניטיבי, נכנס לתמונה גם הקשר תרבותי או חברתי, שבגללו אנחנו "מחליטים" מה המילה שעליה נלביש את מה ששמענו.
השם מונדגרין מייצג את התופעה עצמה. סילביה רייט תיארה במאמר בשנת 1954, איך היא שגתה בהבנה של מילות שיר ששמעה בילדותה, ופשוט החליפה את המילים "Laid him on the green" במילים Lady Mondegreen, שנשמעה לה טובות וכנראה סבירות יותר מהמקור.
ממש לאחרונה פירסם אלחנן וייס פוסט ממוקד ומלמד על התופעה והסיבות שגורמות לה (כמו איכות שמע, מבטא, מהירות הדיבור / שירה ועוד). כשקראתי אותו תכננתי להוסיף עליו את הנדבך המודיעיני, אבל המציאות הקדימה אותי.
ביום חמישי, 23 באפריל 2026, התקיים בבג"צ דיון באחת הסוגיות הנפיצות ביותר בחברה הישראלית – הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי ה- 7 באוקטובר. הדיון, בהרכב של שבעה שופטים, נערך כשהמתח בשיאו עוד טרם תחילתו. מחוץ לבית המשפט התעמתו תומכי ועדת החקירה עם מתנגדיה, ובכלל זה גם משפחות שכולות. עשרות מתפרעים מקרה המתנגדים לועדה הממלכתית ניסו לפרוץ בכוח לאולם הדיונים, ואילצו את משמר בתי המשפט לפנות את השופטים ללשכותיהם.
אין לי כוונה להיכנס לפרטי הויכוח (מוזמנים לשוחח עמי בנפרד בנושא). המיקוד שלי הוא בחלק שבו במסגרת ההתפרעות הושמעו קללות כנגד השופטים, ובכלל זה גם קריאות "לשפוט את השופטים". עם הפצת התיעודים מהאירוע, נטען גם כי המתפרעים צעקו "לשחוט את השופטים". יש הבדל…
השילוב של צעקות (לא דיבור שאנחנו רגילים לפענח) ונושא טעון הוביל לסערה ברשת, כשכל צד בויכוח "שומע" משפט שונה, וגם אחרי ששני הצדדים מעירים זה לזה על שמיעה סלקטיבית – אף צד לא מצליח לשמוע את הפרשנות השניה של אותם צלילים. כאן וכאן תוכלו למצוא שתי דוגמאות לשמיעה ולפרשנות. בכל מקרה, המשטרה פתחה בחקירה ונשאיר לה את ההכרעה, לפחות בפן הפלילי.
אוסיף רק כי סרטונים שצורפו להן כתוביות רק החמירו את הבעיה. כאשר יש כתוביות שמתלוות לאודיו – הסיכוי שתצליחו לשמוע משהו אחר יורד פלאים, כמו בדוגמה הזו, או כמו במילים מומצאות לשירים בשפות זרות, דוגמת "שובצתי כרהיט".
החברה הישראלית מפולגת גם ככה. ביטויים טעונים רק מחמירים את המצב. פעם זו סערת השלוחים לעומת שלופים, והפעם של לשחוט או לשפוט. עשו טובה לכולנו – שתי האופציות לא ראויות!