בנג׳מין יוצא מהאוטו, ניגש לנהר שהגשר מעליו מושבת, מדלג בין חלוקי נחל לצד השני ומחליט שהריינג׳ רובר תעבור כאן. בנסיון ראשון אנחנו חוצים אבל הרכב מתחפר בבוץ בגדה השניה. הוא יורד בנחת, לוקח ענף עבה, מניח מתחת לגלגל הימני והופה – אנחנו ממשיכים בדר.
בנג׳מין הוא הנהג הקבוע של אשתי ושלי השבוע, והוא כמובן המדריך בפארקים וגם מכונאי רכב מוסמך של רכבי 4*4. תוך כדי נסיעה על דרך (?) עפר במהירות גבוהה אבל בשליטה מלאה, הוא מאתר אריות שישנים לנוח מתחת לשיח, היפופוטמים במרחק עצום וגם ציפורים ייחודיות (מכירים ציפור מזכירה?).
הוא לא חושב לפני שהוא מאט. הוא פשוט יודע שהם שם. יש לו אינטואיציות חדות, וכנראה לא רק לחיות. ליד כל רכב שטח שנתקע הוא עוצר, שואל שתי שאלות ומסביר לנהג מה לתקן.
אינטואיציה היא לא ניחוש ולא קסם. היא היכולת שלנו להסיק מסקנות כשאין לנו מספיק נתונים על סמך נסיון עבר. ולבנג׳מין יש.
על הדרך, מחמאה לבחור שלפני כמה שנים פגש את בנג׳מין מדריך סיורי ציד, ראה באינטואיציה את הפוטנציאל שלו, מימן לו את ההכשרה של ״הצד השני״ והרוויח עובד מוכשר.
ועכשיו לבקשה. בעולם המודיעין יש שמסתכלים על אינטואיציה כעל כפירה בעיקר. מסקנות צריכות להיות מעוגנות בדאטא, עם תהליך תומך וניהול סיכונים מסודר כשאין מספיק מידע.
ובכל זאת התבקשתי להכין סקירה על הקשר בין אינטואיציה לבין עבודת המודיעין. בין החברים שלי לרשת יש לא מעט שיכולים לשפוך אור על הנושא – אשמח לשמוע מכם, כאן או עדיף בפרטי
