את שתי התמונות האלו של עדרי החיות צילמתי היום בהפרש של דקות בודדות האחת מהשניה. בראשונה – עדר של פרות שמובילים אנשי מסאי; השניה עדר זברות שצועדות לבד.
השמורה של נגורונגורו Ngorongoro שונה מרוב הפארקים בטנזניה. בכך שמתקיימים בה במקביל חיי בר וחיים שבטיים עם חיות משק.
זה לא תמיד עובד חלק, ולמעשה בשנים האחרונות הממשלה הטנזנית מנסה לשכנע חלק מתושבי המסאי לעבור אל מחוץ לשמורה, מחשש שריבוי הפרות יפגע באיזון של הצמחיה.
אבל העקרון נשאר – לא חייבים גישה של או-או. אפשר גם וגם, עם איזונים מתחייבים.
לי זה הזכיר שהרבה פעמים כשמנסים להמציא משהו חדש אנחנו פוסלים רעיונות רק בגלל שהם לא מספיק טובים כדי להחליף לגמרי את מה שכבר יש לנו. וזו טעות. מי אמר שצריך רעיון חלופי? אפשר לאמץ אותו רק עבור חלק מהתרחישים, חלק מהצרכים, חלק מההזדמנויות. ככה משאירים את הישן ומרוויחים גם חדש.