אתמול הגעתי ליום סדנה בבסיס צבאי גדול, שבו לא ביקרתי בעבר. כשעברתי עם הרכב טת עמדת ה- ש.ג שאלתי את החייל שעמד בה איפה יש חניה. בלי היסוס הוא ענה באדיבות "ליד המרפאה" והתפנה לבדוק את הרכב הבא.
אם אני לא יודע איפה החניה – למה שאדע איפה המרפאה? ובכן, אני באמת לא יודע, אבל זו דוגמה מצויינת ל"קללת הידע" – מי שיש לו ידע מסויים יתקשה לחשוב מנקודת המבט של מי שהידע הזה חסר לו.
יום הסדנה עצמו היה גירסה משודרגת של התופעה הזו. הבוקר הוקדש לרצף סקירות סופר-מקצועיות, מפורטות ומעודכנות שמקיפות את האתגר שהונח במרכז השולחן, וסביבו פעלנו כ"צוות אדום" שתפקידו לאתגר את המענים הנוכחיים. הזמן הוקדש בעיקר למעבר על המידע העדכני ביותר שנצבר וראשי התיבות, הקיצורים, הכינויים והלינגו היחידתי חגגו בחדר.
בתור אחד ה"חיצוניים" הקדשתי לא מעט מאמץ לנסות לפענח תוך כדי תנועה את המשמעות של כל מושג, את הידע הלכאורה מובן מאליו שהמציגים מדלגים עליו בקלילות ובעיקר את הנחות היסוד שברורות לכולם, אבל הן נעלם מבחינת שומע חיצוני. כמה פעמים כבר אפשר לבקש להסביר ראשי תיבות שנראה שרק אתה לא מבין?
המונח "קללת הידע" Curse of Knowledge נטבע במאמר משנת 1989 והפך מפורסם במיוחד בעקבות ספר בשם זה של האחים צ'יפ ודן הית'. אחד הניסויים המפורסמים שהמחיש את המושג היה זה שערכה הפסיכולוגית אליזבט ניוטון, שביקשה מהמשתתפים לתופף באמצעות האצבעות שלהם מנגינות של שירים מוכרים ולנבא כמה מהם יזוהו על ידי המאזינים. תוצאת הניסוי היתה שהניבויים היו גבוהים משמעותית (עד פי 20) מאחוז הזיהוי בפועל. למי שמזמזם בראש את השיר שהוא מכיר קשה לדמיין שמישהו אחר יישב מולו נבוך וחסר יכולת להבין באיזה שיר מדובר.
אנחנו עלולים לחשוב שהתופעה הזו נפוצה במיוחד במפגש עם מישהו חיצוני – מישהו שלא צמח ביחידה שלנו, שותף מחברה חיצונית, ממשק ממדינה או תרבות אחרת. זה נכון, אבל קללת הידע תוקפת את כולנו גם במפגשים בין אנשים שעובדים באופן צמוד ביומיום.
לכל אחד מאתנו יש ידע סמוי, שרק הוא מכיר. הידע הזה יכול להיות תוצאה מגישה שלו לנתונים שרק הוא חשוף להם, מנסיון קודם שלו או מיכולות אישיות ייחודיות. למוכר בחנות כלי כתיבה יש ידע רב ואינטימי על התנהגות לקוחות – כזה שאין למנהלים במטה החברה; לאיש איסוף בעולם המודיעיני יש מידע אינטימי על היעדים שלו שמעולם לא תועד (כי לא היה מספיק חשוב כדי להפוך ל"ידיעה"). אותו "מידע בטן" יכול להיות קריטי בנקודות מסויימות, ואסור לנו להניח שכולם מכירים אותו.
ואם אתם מגיעים להציג בפני צוות שבאופן מובהק מורכב בחלקו מאנשים חיצוניים – הזמינו את כולם לשאול על מושגים לא מובנים, הקדישו זמן גם ל"יישור קו" ובעיקר – הסבירו את הרצף והחיבור בין פריטי המידע שאתם מציגים כשרשרת ברורה ומוצקה. זה יעזור גם למי שכבר "מכיר את החומר".