חיבורים לא שגרתיים הם אחת הדרכים המקובלות ליצור חדשנות, אבל מתי מתחנו את החבל יותר מדי? מישהו נתן לי השבוע כלל אצבע שימושי מעולם בעלי החיים.
ממש לאחרונה קיימנו, עזי לוי ואני, קורס שהתמקד בפרקטיקות פדגוגיות באמצעות בינה מלאכותית. עזי סיפר שם על אחד התרגילים שהוא נותן לתלמידים – ליצור באמצעות אחד ממחוללי התמונות חיה דמיונית, שחציה פיל וחציה ינשוף (או כל צירוף אחר, כמובן).
התרגיל עצמו אינו ייחודי לבינה מלאכותית – משתמשים בו כדי ללמוד אמנות, יצירתיות, חשיבה ביקורתית ואפילו היסטוריה מאז ומעולם. מידג'ורני הרי לא המציאה את הספינקס, הגריפין, המינוטאור, כימרה או "אחותה" היפנית ניו. השימוש במחוללי תמונה רק הופך את החלק של התמונה או השרטוט עצמו למהיר יותר, ולכם יכול לפנות זמן לבדיקת עוד אפשרויות או להתעמקות בשיחה על היצור החדש – מה הכוחות שלו? מה התכונות שלו? מה מייחד אותו?
בעולם העסקי, כשעובדים על רעיונאות למוצר חדש, ישנו תמיד מתח בין התמקדות במוצר שיעשה משימה אחת בצורה נהדרת לבין הוספת יכולות חדשות שייחדו אותו מהמתחרים או שיתנו ערך נוסף ללקוח. זה לא רק שעשוע של חיבור ויזואלי לא שגרתי של יצורים שונים, אלא גם נסיון לחדש ובכל זאת לשמור על מיקוד. הוא חשוב גם לחברה המפתחת וגם ללקוחות שלה.
בצד אחד של קשת האפשרויות ניצב האולר השוויצרי – המודל האולטימטיבי של מכשיר אחד שעושה הרבה דברים. בצד השני ניצבים מי שמאמינים שכל כלי צריך לבצע משימה אחת ברורה. ביניהם יש כל מיני דרגות של שילובים לא שגרתיים:
ספה שנפתחת למיטה על פי צורך נשמע לנו הגיוני, בעיקר בגלל שניתן להגדיר מתי משתמשים בה לכל אחת מהמטרות.
גאדג'ט לטיולים שצד אחד שלו הוא מזלג והשני כף יכול לחסוך מקום בתרמיל, אבל כנראה שלא מחליף את הסכו"ם שיש לנו בבית.
מייבש שיער שהוא גם מחמם כוסות תה לחורף – נראה שעברנו את הגבול.
מאד קשה לנסות ליצור אולר שוויצרי חדש, פתרון של one stop shop, בלי לעבור את הגבול הזה.
אז הנה טיפ שנתן לי לפני מספר ימים מנהל בכיר שהשתתף בסדנה שמטרתה לחשוב על הדור הבא של מוצר מוביל: אם אתה מציע לי חזיר-חלב-צמר שמטיל ביצים – עברת את הגבול.
בגרמנית יש ביטוי נפלא – Eierlegende Wollmilchsau – דימוי הומוריסטי לחיה אחת שמתיימרת להיות האולר השוויצרי של הטבע – חזיר שמייצר חלב, צמר וביצים, אבל בפועל הרמיזה היא על כך שהיא לא ממלאת אף אחת מהציפיות. בעולם החדשנות, זה המקרה שבו רצינו ליצור משהו חדש שנותן מענה למספר צרכים, אבל בפועל לא עונה לאף אחד מהם.
באנגלית יש ביטוי קרוב – Jack of all trades, master of none. הוא אמנם מעביר את אותו מסר, אבל בצורה קצת ישירה מדי… מי שעשה לראשונה שימוש בביטוי, או ליתר דיוק רק בחלקו הראשון, היה רוברט גרין שהביע ביקורת על השחקן וויליאם שייקספיר, שהחליט להופך גם למחזאי. גרין טעה, אבל הביטוי נשאר.
אני מאד בעד חיבורים לא שגרתיים, אבל עכשיו יש לי קו מנחה חדש שיעזור לי להבין מתי כדאי לחזור ולהתמקד.
עד כאן להפעם.