את התכנית "ארץ נהדרת" לא צריך להציג, אבל באירוע פגישת המחזור ששודר השבוע לרגל חגיגות עשרים השנה שלה קיבלנו הצצה מרתקת לתכנית שבתוך התכנית – זו שהופכת את המערכונים שלה, ובייחוד אלו של יום הבחירות, לכל כך מיוחדים. אני יודע מה אייזנהאואר היה אומר עליה, וכדאי גם לכם לדעת כי זה יעזור לכם בעסק שלכם, גם אם אתם ממש לא סטנדאפיסטים.
הבחירות של ארץ נהדרת
"ארץ נהדרת" משודרת במסגרת שידורי קשת מאז 2003, זוכה לרייטינג עצום וזכתה ללא מעט פרסים, לא רק בתחום ההומור והסאטירה. יש בה שילוב ייחודי של פורמט מוקפד (אולפן חדשות דמיוני בשילוב מערכונים ושירים), כותבים חדים, צוות הפקה מטורף וכמובן שורת שחקנים ושחקניות שכל אחד מהם עמוס בכשרון. כבר שודרו בעבר תכניות שעסקו ב"מאחורי הקלעים" של התכנית, אבל לקראת חגיגות ה- 20 שלה שודרה השבוע תכנית "פגישת מחזור" מיוחדת שבה נחשפו כמה סודות מהעונות ששודרו עד עכשיו.
התכנית המיוחדת היתה מצחיקה בפני עצמה, אבל אותי תפסו במיוחד חמש דקות מתוכה, שבהן מסבירים אנשי התכנית איך הם מצליחים בכל ערב בחירות להעלות מערכון רלוונטי בשידור חי, חצי שעה בלבד אחרי פירסום תוצאות המדגמים במהדורות החדשות (הקטע מתחיל בדקה ה- 49). החבר'ה שם מבינים בתכנון ובאסטרטגיה, אין לי ספק! הנה ההסבר.
כידוע, במדינת ישראל בחירות אינן אירוע שמתרחש מדי ארבע שנים. מאז 2009, אז התחילו בארץ נהדרת לשדר לייב בערב הבחירות, עברנו כבר שמונה מערכות בחירות ואוטוטו אנחנו בתשיעית. לגבי תוצאות הבחירות – אלו אפילו נזילות עוד יותר! מי יכול לדעת בכלל מה יהיו התוצאות? מי יקבל את המנדט לנסות להקים ממשלה? האם הוא יצליח? מי יהיו השותפים? סוקרים, פרשנים ופוליטיקאים לא יודעים, אז איך בכל זאת מצליחים סאטיריקנים להעלות מערכון כזה בזמן אפס? מולי שגב ואבי נוסבאום הסבירו איך זה עובד.
הם פשוט מכינים מספר תרחישים: "מכינים בהתחלה שתי ורסיות, ואחר כך שלוש, ובמערכת הבחירות בארץ בעצם ארבעים ושש"… כן, מכינים אופציות גם לתרחישים פחות סבירים. למרות זאת, "כמעט תמיד מה שקורה לא נמצא בתרחישים שלנו. זה נורא".
אני ממש לא חושב שזה נורא, זה נהדר! אני לא מתכוון לתוצאות הבחירות, אלא לעובדה שדווקא התרחישים הספציפיים שהתאמנו עליהם לא קרו, ומה שהתממש היה שונה. למעשה, זה בדיוק מה שסביר שיקרה!
תרחישים, תכנון, תכניות
תכנון מבוסס תרחישים הוא אחת השיטות הנפוצות של ארגונים וחברות להתכונן לאתגרים ולהזדמנויות שייתקלו בהם בעתיד. מקור השיטה בעולם המודיעין הצבאי ומשם היא עברה לא מעט גלגולים, התאמות וגרסאות בהן נעשה שימוש.
לב השיטה הוא בניה של מעין סימולציות עתידיות שמתבססות על שילוב של נתוני עבר, טרנדים מזוהים ושינויים פוטנציאליים, שאותם אפשר לנתח או להציג למנהלים ולמקבלי החלטות. התוצרים הפורמליים של ניתוח תרחישים יכול להיות תכנית פעולה שמותאמת לתרחיש אחד, לטווח של תרחישים או פיתוח של יכולות ליבה.
אבל התוצר החשוב לא-פחות, ובעיניי אפילו הרבה יותר, הוא מוכנות להתמודדות עם תרחישים אחרים, כאלו שלא שורטטו מראש ושהיה אפילו קשה לדמיין אותם. יתכן שמדובר בתרחיש שמשלב חלקים מתוך מספר תרחישים קיימים, תרחיש קיצון שנראה בתחילה לא סביר או אפילו תרחיש ש"שובר את כללי המשחק" למרות שאינו קיצוני.
למי שלא התנסה בהתמודדות עם תרחישים קודם לכן, או שהתכונן לתרחיש אחד בלבד ("התרחיש הסביר"), המציאות שתתגלה עלולה להיראות כל כך מפתיעה ומאיימת עד כדי קפאון, תיסכול או קבלת החלטות שגויות. אבל למי שכבר התנסה בתהליך – מענה לתרחיש נוסף הוא בעצם רק הפעלה של אותו שריר שהתפתח כשנותחו התרחישים הקודמים.
התהליך הרבה יותר חשוב לפעמים מהתוצאה!
או כמו שניסח את זה דווייט אייזנהאואר, נשיא ארצות הברית לשעבר: "תכניות הן כלום. התכנון הוא הכל".
אייזנהאואר יודע על מה הוא מדבר. בכל זאת, מדובר על הגנרל שהיה המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה ומי שהיה אחראי על התכנון וההוצאה לפועל של הפלישה לצרפת ולאירופה.
הגרסה מקורית של המשפט הזה היתה קצת שונה, אבל מוצלחת הרבה יותר: "לתכניות בימי שלום אין ערך מיוחד, אבל תכנון בימי שלום הוא משהו שלא ניתן לוותר עליו". אייזנהאואר לא המציא את המשפט הזה, שאותו כתב במכתב לדיפלומט אמריקאי, אלא ציין ששמע אותו מחייל אלמוני מוצלח.
ארץ נהדרת למדו את הלקח הזה היטב. הם מתוכננים לפני השידור למספר תרחישים ובכך מחזקים את היכולת לאלתר מערכון חי, גם כשהתוצאות היו התרחיש "אחד לפני נחיתת חייזר"…
אייזנהאואר אוהב לצטט אחרים
היות שכבר דיברנו על אייזנהאואר ועל ניהול, אחת השיטות המוכרות ביותר המיוחסת לו היא "מטריצת אייזנהאואר" לניהול זמן. מקובל לשרטט את מטריצת אייזנהאואר בצורה כזו, שבה אפשר לחלק את כל המשימות שעומדות בפנינו על פי שני קריטריונים – חשיבות ודחיפות – כדי להחליט בצורה מושכלת איך לטפל בכל אחת מהן.
האמת היא שאייזנהאואר בכלל לא דיבר על מטריצה של ארבעה סוגי משימות, אלא על עקרון של הבחנה בין שני סוגים של בעיות. ב- 1954 אייזנהאואר נשא נאום בכינוס השני של המועצה העולמית של הכנסיות ובו השתמש בציטוט הבא:
"יש לי שני סוגי של בעיות: הדחופות והחשובות. הדחופות אינן חשובות והחשובות לעולם אינן דחופות".
יותר מכך, אייזנהאואר לא התיימר להמציא את השיטה הזו, אלא הוא ייחס אותה לאחד הנשיאים לשעבר של אוניברסיטת נורת'ווסטרן, שבה התקיים הכינוס. למעשה אין שום אינדיקציה לכך שהוא השתמש בשיטה הזו בעצמו. בדיוק כמו בציטוט על חשיבות התכנון – לא משנה מי אמר אותו במקור, רובנו נזכור אותו כשמישהו מפורסם יותר ישתמש בו.
ציטוטים דומים מאוחרים יותר של עקרון ההפרדה בין דחוף לחשוב אפשר למצוא גם אצל אחרים, כולל אצל הסופר ג'ון לה קארה בספר "רצח מתוחכם" מ- 1962. אבל מי שהפך אותו לפופולרי במיוחד היה סטיבן קובי, המחבר של רב המכר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", שיצא לאור ב- 1989. קובי אינו מתייחס בספר ישירות לאייזנהאואר, אבל משתמש באותם שני קריטריונים לסיווג המשימות שעומדות בפנינו ל- 4 קבוצות של "מטריצת ניהול זמן":
מה עושים אחרי שממפים כך את כל הפעילויות? מטפלים בהן באופן שונה, בהתאם למיקום:
משימות דחופות וחשובות – מבצעים מייד!
משימות חשובות אך לא דחופות – משריינים עבורן זמן כדי לוודא שלא יישכחו
משימות לא חשובות אך דחופות – מבצעים באמצעות האצלה לאחרים, יישום בגישה של good enough וכו'
ומשימות לא חשובות ולא דחופות – פשוט מוחקים
פשוט לא?
הצצה קצרה להמלצות של סטיבן קובי לניהול זמן שבועי אפשר למצוא בסרטון הזה.
מקווה שהכנת תרחישים של מערכוני "ארץ נהדרת" לבחירות לא יהפכו למשימה שבועית.
עד כאן להפעם.
תמונת הפוסט מאתר מאקו בלינק הבא.