סיפורים מהקילימנג'רו – 2
אף אחד לא רוצה שיידרדר עליו סלע. זה נכון במיוחד אם אתם מטפסים או יורדים מהר גבוה, והגוף שלכם מנסה לאזן את עצמו בזווית שגוף האדם לא נבנה עבורה.
אבל פיזיקה היא דבר נהדר, כי היא פועלת בלי קשר לרצונות שלנו.
המשמעות המעשית של חוק הכבידה של ניוטון היא שאם, למשל, פורטר של קבוצה אחרת שנמצא עשרים מטרים מעליכם לא קשר את הציוד שלו על הגב כמו שצריך – עדיף לכם לא להיות במסלול הישיר בינו לבין תחתית העמק (אל תשאלו איך אני יודע את זה).
כל אחד מאתנו יכול לשמור על עצמו, אבל הנה סיפור על מישהו שישב גם על אחרים:
בנקודה כלשהי ב- Karanga Valley, קצת לפני שמתחילה ירידה תלולה נוספת, יש סלע גדול, שעומד בזווית לא הגיונית על סלע קטן ממנו. נדמה שנשיפה אחת יכולה להפר את שיווי המשקל שלו ולתת לפיזיקה להפוך את הסלע ממיצג מרשים למתכון לאסון.
זה כנראה היה המצב במשך (אלפי?) שנים, עד שהגיע מטייל אחד ותחב לתוך הרווח שבין שני הסלעים ענף קטן, לתמיכה.
מצחיק, נכון? איך זה ימנע את הקריסה?
ואז הגיע מטייל נוסף, והכניס לאותו רווח עוד ענף. אחריו כבר הגיעו נוספים, והיום כבר קשה למצוא מקום להוסיף עוד ענפים.
להיות ראשון זה קשה. אתה צריך לקבל החלטה לעשות משהו שונה, מוזר ולפעמים כזה שנראה משוגע.
להיות שני יכול להיות אפילו קשה יותר. אתה צריך להאמין שמי שעשה את הדבר השונה הוא לא משוגע, וללכת אחריו. אחר כך, בהדרגה, יגיעו נוספים ותיווצר תנועה שלמה.
העוקב הראשון הוא זה שהופך את החלוץ למנהיג.
אני לא יודע אם הענפים יצליחו להציל את הסלע. אני יודע שהאדם הראשון שהניח שם ענף חשב גם עליי, בלי שאנחנו בכלל מכירים.
* בתגובות תמצאו את ההמלצה שלי לחברה שאיתה אנחנו טיפסנו על הקילימנגרו – מקצוענים אמיתיים! לקשור ציוד זה בוטנים בשבילם.
