בתקופה האחרונה רבים מאתנו לא ישנים באופן רציף וזה אולי מעצבן, אבל ההיסטוריה המדעית מלמדת שיקיצה פתאומית באמצע הלילה יכולה להיות המסלול המהיר ביותר לפרס נובל. לעיתים, דווקא כשהמוח המודע מוריד הילוך והגבולות בין דמיון למציאות מטושטשים, נולדים הרעיונות המבריקים ביותר שאף יום עבודה שגרתי במעבדה לא היה מצליח לייצר.
תכירו את אוטו לוי, פרמקולוג יהודי-גרמני ששינה את פני הרפואה המודרנית כשהצליח להוכיח כי האותות העצביים בגופנו עוברים באמצעות חומרים כימיים ולא רק על ידי זרמים חשמליים. התגלית שלו על ה"אצטילכולין" זיכתה אותו בפרס נובל, אך הסיפור שמאחורי הגילוי הפך למפורסם כמעט כמו הגילוי עצמו: לוי חלם על הניסוי המכריע באמצע הלילה, שרבט אותו על פיסת נייר וחזר לישון, רק כדי לגלות בבוקר שהוא לא מצליח לפענח את כתב ידו. הוא נאלץ להמתין בקוצר רוח ללילה הבא, וכשהחלום חזר על עצמו, הוא לא לקח סיכון, רץ מיד למעבדה ב-3 לפנות בוקר וביצע את הניסוי שהוכיח את התיאוריה שלו אחת ולתמיד.
נתקלתי בסיפור המופלא הזה על "השראה כתוצאה מהפרעת שינה" כשחיפשתי חומרים ודוגמאות קיצוניות לסדנת החדשנות בחירום שערכנו לפני שבועיים בבית החולים שיבא. חיפשתי הוכחות לכך שפריצות דרך משמעותיות בתחום הבריאות נולדות פעמים רבות דווקא מתוך מצבי דחק, שיבוש של השגרה או רגעי "הארה" בלתי צפויים שקורים כשמשהו מפריע לנו באמצע החלום ומכריח אותנו להסתכל על הבעיה מזווית חדשה לגמרי.
בקרוב אנחנו מקיימים מחזור נוסף של הסדנה כדי להמשיך ולחפור לעומק במנגנוני היצירתיות הללו ולחפש עוד רעיונות מהפכניים לעולם הרפואה. מי יודע, אולי אחד המשתתפים ימצא שם רעיון ששווה פרס נובל, או לפחות יניח את היסודות לסטארטאפ הבא שישנה את פני הבריאות הדיגיטלית.
