האם סופרמן הוא גלגול מודרני של משה רבנו?

האם סופרמן הוא גלגול מודרני של משה רבנו?

התשובה הקצרה היא: ברור שכן!

לגבי התשובה הקצת יותר ארוכה – נעבור דרך שני מרכיבים קריטיים בארוחות הפסח, אבל גם היא תהיה בסוף חיובית: ברור שסופרמן הוא גלגול עדכני של משה רבנו.

ערב הפסח הזה שונה מאד מזה של השנה שעברה, ואנחנו כבר לגמרי בדרך להיות בני חורין. אבל עד שהכל ייגמר – יש לי זמן לברר כמה שאלות קריטיות לחג.

הראשונה קשורה לצירוף הפריטים הזה שהופיע השבוע בקבוצת הווטסאפ המשפחתית בנושא קניות. קוקוס על צורותיו השונות הוא פריט שימושי לאורך כל השנה, אבל אין ספק שהוא אחד מכוכבי החג:

אגב, אם יש לכם צירופי פריטים מצחיקים יותר בקבוצת הקניות שלכם – מוזמנים לשתף.

טוב לדעת 1: חלב קוקוס וקרם קוקוס הם לא אותו דבר (נכתב בדם)

כל מי שצפה בסרט הרפתקאות אחד לפחות יודע שאם כבר נקלעתם לאי בודד – אפשר להעביר בכיף כמה ימים, או שנים, רק באכילה של אגוזי קוקוס. הפרי הקשה לפיצוח הזה גדל על דקל הקוקוס – עץ שמגיע עד לגובה של כ- 30 מטרים, וצומח באשכולות של 15-20 קוקוסים.

אף אחד לא באמת יודע מאיפה הגיע דקל הקוקוס. מעריכים שהמקור שלו הוא בדרום מזרח אסיה, אבל יש גם מי שחושבים שהמקור שלו בדרום אמריקה – לך תוכיח. בכל מקרה, הוא התפשט דרך הים לרחבי העולם גם בזכות כושר הציפה שלו וגם על ידי בני אדם. לחובבי הסרט "מונטי פיתון והגביע הקדוש" – להם יש תיאוריה שסנונית אחת או שתיים סחבו איתן אגוז קוקוס והביאו אותו לאירופה – מוזמנים להתרשם בעצמכם בלינק הזה.

דקלי קוקוס בהובלי, קרנטקה, הודו – אלבום משפחתי

ברור שאפשר לאכול חלקים רבים של הקוקוס, ואפילו את לבבות הדקל – הליבה של החלק העליון של העץ (אבל רק שתדעו שזה הורג את העץ). אבל מה ההבדל בין כל הנוזלים המבלבלים שמפיקים מהקוקוס? נעשה סדר:

מי קוקוס – הוא הנוזל הטבעי השקוף שנמצא בתוך האגוז. אפשר לשתות אותו עם קש בדוכני רחוב בתאילנד, או מקרטון בארץ…

קרם קוקוס – עשוי מבשר הקוקוס שנמצא מתחת לקליפה החומה. קוצצים אותו, משרים במים רותחים ואז טוחנים ומסננים דרך בד. קרם קוקוס הוא סמיך יחסית ועם אחוזי שומן גבוהים (כ- 20%) והוא משמש בעיקר לבישול.

חלב קוקוס – גם הוא עשוי מבשר הקוקוס, אלא שריכוז השומן בו נמוך יותר, מכיון שהוא נוצר כתוצאה מחזרה על תהליך ההשריה, הטחינה והסחיטה של מה שנותר בהכנת קרם הקוקוס. הוא משמש בעיקר לבישול, למשל בתבשילי קארי.

אבל בישראל זה לא כל כך פשוט! תקנות של משרד הבריאות ושל הרבנות לא מאפשרות ליבואנים להשתמש במילה "חלב" על מוצרי קוקוס, על מנת שלא ייחשב כמאכל חלבי. זו הסיבה שעל המדפים בארץ תמצאו את חלב הקוקוס בשמות אחרים כמו "נוזל אגוזי קוקוס" ואפילו "מי קוקוס".

בסיבוב הבא בסופרמרקט אתם תודו לי.

והנה עוד פרט אחרון מעניין בנושא הקוקוס: שורד האיים הכי מפורסם בעולם – רובינזון קרוזו – חי על האי שלו במשך 28 שנים ואכל כל מיני פירות שמצא, אבל פרי הקוקוס לא מוזכר בספר אפילו פעם אחת. לא מאמינים? תקראו כאן את הטקסט המלא מספרו של דניאל דפו באתר של פרויקט גוטנברג, שהעלה לאינטרנט אלפי ספרים וטקסטים היסטוריים נוספים שזכויות היוצרים שלהם כבר פקעו.

טוב לדעת 2: סופית – קמח מצות עשוי ממצות, ולא להיפך

אני יוצא מנקודת הנחה שכולכם מכירים את החידה השטותית בת שני השלבים: ממה מכינים שמן קוקוס? מקוקוס. אז ממה מכינים שמן תינוקות?

הבעיה עם צורת הסמיכות בעברית לא פסחה גם על חג החירות. מה הסיפור של קמח מצות – זה קמח שמכינים אותו ממצות, כמו שקמח תירס מכינים מתירס? או שזה קמח שממנו מכינים מצות, בדומה לקמח עוגות? מבלבל לרגע, לפחות אותי.

אז הלכתי לוודא. קמח מצות מכינים ממצות, שפשוט טוחנים אותן לפירורים דקים. עכשיו אפשר להשתמש בקמח הזה כדי להכין כל מיני מאכלים כמו שניצל או קניידלך, בדיוק כמו שמשתמשים בפירורי לחם. יש כאלו שמכינים ממנו גם בצק פריך (בתור בסיס לטארט) או בצק רבוך (לפחזניות כשרות), אבל לא לעוגות.

את המצה המקורית מכינים מקמח רגיל ומים, אלא שלא מאפשרים להם להיות ביחד יותר מ- 18 דקות עד שהלחם מוכן. בגלל שלבצק של המצה אסור לתפוח – הדרך היחידה להפוך אותו למשהו שניתן לאכילה ולא לגוש קשה הוא לשטח אותו

ניסיתי להשתמש בקמח מצות כדי להכין בחזרה מצה – לא עבד לי. אם הצלחתם – עדכנו אותי בתגובות.

טוב לדעת 3: אז סופרמן הוא באמת גלגול עדכני של משה רבנו!

אני מודה, בניגוד לכללי הבלוג – זה משהו שידעתי עוד לפני שכתבתי את הפוסט הזה. משה רבנו הוא גיבור ילדות עבורי, מאז שנאלצתי לחקור את סיפור לידתו ומותו על מנת להיות זכאי לציון בגרות בתנ"ך – היה שווה!

הסיפור של יציאת מצרים מבוסס במידה רבה על המנהיגות המורכבת של משה, שקיבל על עצמו בחוסר רצון מסוים ובצורה מגומגמת את המשימה. הדמות של משה כמנהיג כבר נותחה בהרבה מאד מקומות רציניים יותר מהבלוג שלי, אז אני יכול הגיע ישר למסר המרכזי שלי.

הסיפור של גיבור העל סופרמן שאב השראה מהרבה מאד סיפורים אחרים, אבל הוא ללא ספק יכול להחשב גלגול מודרני של גיבור העל התנ"כי משה. אפשר לזהות כמה וכמה מוטיבים מרכזיים בסדרות הקומיקס והסרטים של סופרמן שמעידים על כך.

משה בציור של גוסטב דורה
סופרמן על שר אקשן קומיקס הראשון

נתחיל בעובדה שסופרמן הוא דמות שקיבלה על עצמה להלחם את מלחמתם של החלשים בפני החזקים והמנצלים. במקרה של סופרמן מדובר באנשי עסקים או נוכלים בעלי שם; במקרה של משה – מלך מצרים וגזרותיו האכזריות.

שני גיבורי העל הגיעו לעולם שבו הם פועלים בדרך דומה – מקורם בעם אחר ובארץ אחרת (או בכוכב אחר, במקרה של סופרמן); הם נולדו לתוך סכנת חיים וניצלו בזכות התערבות של כח עליון; המשפחה שלחה אותם לדרך חדשה בתוך תיבת נצרים (או ספינת חלל…); הם אומצו וגודלו על ידי משפחה זרה שהיתה חשוכת ילדים; והצליחו להשתלב בחברה החדשה.

תראו את הקטע הזה על הגעת סופרמן לכדור הארץ מתוך סדרת הטלויזיה "סופרמן" ב- 1948, ותגידו מה דעתכם.

ויש עוד קווי דמיון למי שרוצה להעמיק: חוסר הבטחון או הביישנות המשותפים לשניהם; החיים במסווה של אדם אחר; הרצון להשאר אלמוני ועוד. היו מי שקשרו את ההשראה הזו לכך שהיוצרים המקוריים של סופרמן, ג'רי סיגל וג'ו שוסטר, הם בנים למהגרים יהודים. אולי זה אפילו הרקע לשמו המקורי של סופרמן עוד כשהיה על כוכב קריפטון: קאל-אל.

אני דוקא מאמין שהדמיון הזה הוא פשוט בסיס לסיפור מצוין – יש דרמה, יש מתח, יש אקשן -מתכון לסיפור הצלחה.

למעשה, זה כזה מתכון בטוח לסיפור הצלחה עד כדי כך שבעולם העתיק היו לא מעט גיבורי עמים שסיפור הלידה שלהם דומים מאד לזה של משה רבנו. ישנם גם סיפורים דומים שמיוחסים לתקופות מקבילות או קדומות יותר. במצרים, מסופוטמיה, יוון, הודו ועוד מוכרים בערך 30 סיפורים שונים הדומים לסיפור של משה. בכל אחד מהסיפורים יש גם חלקים ייחודיים, אבל ניתן לשייך אותם לקבוצת "הגיבור שהופקר בלידתו".

הסיפור המפורסם והדומה ביותר הוא סיפור הלידה של סרגון, מלך אשור. על פי אחד הכתבים שמזוהים עם סרגון, אמו ילדה אות ובסתר, הניחה אותו בסל נצרים, חתמה את המכסה שלו בזפת ושלחה אותו על פני הנהר. התיבה נמצאה על ידי אקי, שואב המים, שאימץ את סרגון לבן וגידל אותו. נשמע מוכר?

לא ברור לגמרי מי מהסיפורים הוא הראשון באמת – קצת כמו הקוקוס מההתחלה של הפוסט הזה – אבל זה גם לא ממש משנה. ברור שסיפורי עמים ומסורות עברו בין תרבויות וארצות בגלל הכח וההשראה שהם יצרו וממשיכים ליצור. זו גם הסיבה שאנחנו ממשיכים לספר אותם עד היום, לא? פעם האויב הוא מלך מצרים, בפעם אחרת הוא לקס לות'ר והיום הוא וירוס הקורונה. נתגבר!

שיהיה חג שמח, כשר ומלא השראה.