מה הקשר בין זיהוי מגמות טכנולוגיות לבין טיפוס על הר? בשניהם יש הבדל בין שלב האימון לבין המציאות.
בסוף השבוע הקדשתי כמה שעות לטיפוס על הר תבור, כחלק מאימון לקראת אתגר טיפוס גדול יותר בהמשך השנה. הגעתי מוכן, כך חשבתי, אחרי מספר אימוני מדרגות באדיבות רב הקומות שבו אני גר.
אמל"ק; הר הוא לא הרבה מדרגות.
המסלול על ההר מפותל ואין בו הפסקה וקטע מישורי אחת ל- 20 צעדים;
ה"מדרגות" הו אינן מגודל אחיד. למעשה, כנראה שרובן המוחלט קטנות יותר או גדולות יותר ממדרגה תקנית בבניין ולא שוות לה;
השביל מסומן לא רע, אבל יש יותר מדרך אחת בין הסימונים;
צעד על קרקע לא יציבה יכול גם להחזיר אותך קצת לאחור;
ואפשר גם לרדת מהשביל בטעות.
התוצאה היתה שלקח לי יותר זמן משתכננתי להגיע לפסגה, אבל מצד שני גם יותר מגוון, מעניין ומחייב ערנות (בהשוואה לטיפוס ה"אוטומטי" במדרגות).
כמה ימים לפני כן השתתפתי בכנס "מעבר לאופק 2025" של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, בהובלת אגף קו האופק. בכנס הוצגו גם תוצרים של תהליכי הסריקה וההערכה של האגף וגם חלק מהכלים והמתודולוגיות בהם נעשה שימוש.
היו לא מעט דברים מעניינים ומחדשים בסקירות, אבל את העין שלי תפסה במיוחד שקופית אחת בסקירה של ד"ר ויקטור ישראל, שהציגה את שלב המעבר ממארג סבוך של מגמות והתפתחויות לתמונה הרחבה שתאפשר תכנון אסטרטגי אפקטיבי.
ברור שאי אפשר לייצר ניבוי (prediction) , אבל אפשר ליצור חיזוי (forecasting). בשלב זה הפרקטיקה המקובלת היא לצייר תרחישים שונים – המשכי, חיובי, שלילי – והטווח שלהם מייצר את הבסיס לתכנון האסטרטגי.
אבל ויקטור לא הסתפק בתרחישים, ועל אותה שקופית הוצג גם מסלול ההתפתחות האמיתי – המציאות! המסלול הזה לא חפף אף אחד מהתרחישים המקוריים, וזה בדיוק המסר המשמעותי: המציאות שלנו לא תהיה בהכרח זהה לאחד התרחישים, ולמעשה גם לא בהכרח בתוך הטווח שלהם. אבל זה לא אומר שאי אפשר להתכונן אליה. צריך לדעת שהיא תגיע, צריך להמשיך לנטר את הסביבה כדי לזהות את ההבדלים בינה לבין התרחישים המקוריים ובעיקר לשלב בזמן את השינויים הנדרשים בתכנון.
ההבדל בין המציאות לבין התרחישים לא צריך להפתיע אותנו, אלא לדרבן אותנו.
בהצלחה במסלולי התכנון והטיפוס.
