כשהייתי בכיתה ז' כתבתי, כמו כולם, עבודת שורשים. "כתבתי" זו מילה גדולה; נכון יותר לומר "העתקתי", כי הייתי אח שלישי מתוך ארבעה. הבכור באמת כתב, השני העתיק ואני העתקתי מההעתק. הרי השורשים לא משתנים, למה צריך לחקור מחדש?
המחנכת נתנה לי על העבודה ציון 75, ואני זוכר שניגשתי אליה בבטחון שיא כדי לתקן את הטעות שלה: המורה, שני אחים שלי קיבלו על העבודה הזו 100, ואני העתקתי מילה במילה! למה נתת לי ציון כזה נמוך? תמימות שכזו…
ובכן, מסתבר שיש כזה דבר לחקור את השורשים שוב ושוב. ראיתי את זה במו עיניי השבוע במעבדת שרה רטין לחקר השורשים. בתמונה הימנית אתם יכולים לראות קבוצה של צמחים שונים, שכל אחד מהם ממוקם בתוך "עציץ" בטון; אבל כשיורדים לקומה התחתונה של המעבדה – בתמונה השמאלית – אפשר לראות את השורשים של אותם צמחים. אנחנו נמצאים בעצם "מתחת לאדמה", אבל בלי האדמה.
חלק מהשורשים דקים וארוכים כדי להגיע למים שחלחלו עמוק לאדמה; אחרים מחוספסים ורחבים, ממש אפרו תת-קרקעי, כדי לאפשר לצמח לתפוס במהירות כמה שיותר מים שמגיעים לקרקע בזמן קצר. לא כל השורשים הם אותו הדבר, ונקודת המבט המיוחדת, האישית, היא מרתקת!
המעבדה נמצאת בגן הבוטני של מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב והביקור בגן ובמוזיאון הוא כולו חוויה לחובבי מדע, טבע ועבודות שורשים. ממליץ!
