מה אפשר ללמוד מהמשחק "מפצח כספות" על ניהול בעולם החינוך? מסתבר שהרבה מאד.
זה לא מקרי – מי ששיחק וגם הפיק את התובנות היו מנהלות ומנהלי בתי ספר מכל הארץ בתכנית המצויינות "צמרות" של אבני ראשה.
הכותרת של הסדנה שהעברנו, ליאור קזולה ואני, היתה מנהיגות חברתית-יצירתית. המשחקים היו הדרך שלנו "לשבור" את הכללים הרגילים שמתקיימים בעולם האמיתי ולעבור לרגע לסביבה שבה אפשר ואפילו צריך לחשוב אחרת כדי להצליח, ובעיקר כדי להנות.
כל זה הכין אותנו לעבודה האמיתית – להכריח את עצמנו להמציא שיעורים חדשים לבתי הספר. לכאורה, הוספנו למנהלים אילוצים. בפועל – כל אילוץ כזה ממקד עוד יותר את מה שאנחנו רוצים להשיג מהשיעור החדש, כך שהדרך מרעיון ליישום שלו בצורה אפקטיבית תהיה קצרה יותר.
מה הקשר ל"מפצח כספות"?
מטרת המשחק היא לחשוף את הקוד (מספר וצבע) שיש לכל אחד מהשחקנים האחרים. כל השאלות והתשובות נמסרות בקול רם, כך שכל המידע גלוי לכולם. מי שמנצח הוא זה שמצליח להפיק מהמידע הגלוי הזה, ומה שהוא יודע על הנכסים האישיים שלו, יותר ממה שהצליחו האחרים.
"יצירתיות היא היכולת לראות את מה שכולם רואים ולחשוב על משהו שאף אחד לא חשב עליו" – לא אני אמרתי את זה, אלא חתן פרס נובל, ד"ר אלברט סיינט גיירגי, רופא וביוכימאי הונגרי-אמריקאי, שהיה הראשון שהצליח לבודד את ויטמין C, שאחרים חיפשו גם לפניו.
זה נכון לביוכימיה, זה נכון לניהול וזה נכון גם לחינוך.
